פסק-דין בתיק ע"ע 1697-07-12

השופט אילן איטח

1.                  לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 1322/05, עב 1323/05, עב 3651/05, עב 4185/05, עב 4186/05, עב 4187/05, עב 4188/05, דמ 4614/05; השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר עוזיאל אבישר ומר  עמי ברטל) אשר ניתן ביום 24.5.12 ובו נדחו תביעות המערערים לשלם להם זכויות בגין תקופת העבודה וסיומה, לרבות זכויות מכח צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות (להלן - צו ההרחבה).

פסק הדין מושא הערעור

2.                  המערערים, היו בתקופה הרלוונטית לתובענות, תושבי יהודה ושומרון והם הועסקו על ידי המשיבה במטעיה באזור בנימינה.

3.                  כל אחד מהמערערים הגיש ביום 5.4.05 תביעה לתשלום זכויות שונות מתחום משפט העבודה המגן, ובכלל זה מכח צו ההרחבה. בקליפת אגוז נציין כי עמדו ביסוד התובענות שתי מחלוקות עובדתיות: הראשונה, נוגעת להיקף העבודה של המערערים, כאשר הטענה הבסיסית של המערערים היתה כי הדיווחים לשירות התעסוקה לא משקפים את שעות עבודתם וימי עבודתם ולכן הם זכאים להפרשי שכר מינימום; השניה, נוגעת לנסיבות סיום העבודה ולזכאות לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. עוד נחלקו הצדדים באשר לזכויות שונות, לרבות מכח צו ההרחבה. נוכח השאלות המשותפות אוחד הדיון בתובענות.

4.                  באשר למחלוקת הראשונה הנוגעת להיקף העבודה קבע בית הדין האזורי כי המערערים הועסקו בעונת הקטיף מחודש מרץ ועד לחודש אוקטובר (להלן - העונה), למעט בחודשים אפריל ומאי במהלך אותה העונה - סה"כ 6 חודשים בעונה. בית הדין קבע שביתר חודשי השנה (חורף) המשיבה נזקקה לפועלים בודדים שהמערערים לא נמנו עליהם. לאחר שבית הדין בחן את הראיות שהוצגו בפניו קבע כי דווחי המשיבה לשירות התעסוקה משקפים את היקף עבודתם של המערערים במהלך העונה וכי הדיווחים על העסקתם שלא במהלך העונה לא שיקפו העסקה בפועל, והם נועדו לשמר את רשיון ההעסקה של המערערים עבור המשיבה. בית הדין קבע כי המערערים 1 ו- 2 הועסקו בין העונות אצל מעסיקים אחרים שלא דיווחו על העסקתם תוך ניצול רשיונות ההעסקה שהמשיבה שימרה.

5.                  עוד קבע בית הדין כי השכר ששולם למערערים תואם את הדיווחים לשירות התעסוקה ואת התלושים שהופקו וכי מעולם לא הועלתה מטעם המערערים, ובמיוחד לא מטעם המערערים 1 ו- 2 (שעבדו אצל המשיבה יותר מעונה אחת), טענה כאילו השכר המשולם להם נמוך מזה הקבוע בתלושי השכר שקיבלו. בהתאם דחה בית הדין האזורי את התביעה להפרשי שכר מינימום, תוך שהוא מציין כי הטענות שעמדו ביסוד החישובים בתצהירים היו סתמיות וכלליות. בכל אופן נקבע שגם הטענה החלופית לפיה לא שולם שכר מינימום אפילו לפי הדיווחים לשירות התעסוקה, דינה להדחות. שכן, לא הובאו בחשבון ההפסקות שקיבלו המערערים.

6.                  באשר למחלוקת אודות נסיבות סיום העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים קבע בית הדין שאין לקבל את גרסת המערערים 3 - 8 כי פוטרו. לעניין זה הפנה בית הדין לסתמיות הטענה שמופיעה בתצהיריהם, ללא כל פירוט והסבר אודות נסיבות הפיטורים. בית הדין הפנה לכך שרק המערער 3 טרח לציין על ידי מי פוטר - לפי הנטען, על ידי מנהל המשיבה - אך גם זאת ללא כל הסבר מתי היה הדבר. באשר למערערים 1 ו- 2, דחה בית הדין את טענתם, כמו גם את טענתם החלופית של המערערים 4 - 8, לפיה התפטרותם היא ב'דין מפוטר' מאחר והתפטרו בשל אי תשלום שכר מינימום ויתר הזכויות לפי חוק. לאור האמור, דחה בית הדין את תביעת המערערים לפיצויי פיטורים.

נוכח מסקנתו כי המערערים התפטרו, נקבעו כי הם חבים בחלף הודעה מוקדמת למשיבה, משלא הוכח כי נתנו לה הודעה מוקדמת להתפטרות.

7.                  בית הדין דחה את תביעת המערערים לדמי הבראה משאלה נתבעו ללא כימות ותוך הסתמכות על כך שהנוהג להפריש לשירות התעסוקה עבור דמי ההבראה פסק מיום 1.1.01.

8.                  גם התביעה לדמי נסיעה נדחתה. בית הדין נימק את הדחיה בכך שהוכח כי המערערים הוסעו מהמחסום לעבודה ובחזרה. עוד הפנה בית הדין לכך שהמערערים כלל לא התייחסו לרכיב זה בסיכומיהם.

9.                  באשר לזכויות מכח צו ההרחבה, קבע בית הדין כדלהלן:

א.                            תוספת ותק - בית הדין האזורי קבע כי מאחר ולפי צו ההרחבה הזכאות לתוספת זו נוגעת ל'עובד קבוע' או ל'עובד עונתי קבוע', הרי שממילא אין המערערים 3 - 8 זכאים לתוספת. באשר למערערים 1 ו- 2 נקבע כי רכיב זה נתבע בצורה סתמית, ללא התייחסות קונקרטית בתצהירים או בסיכומים. בית הדין קבע כי הוא אינו 'לבלרו' של המערערים 1 ו- 2 ולא יעשה את מלאכתם. יחד עם זאת הפנה בית הדין לתחשיב של המשיבה ולפיו לכל היותר - בשים לב להתיישנות - זכאי המערער 1 בגין רכיב זה לסך של
384 ש"ח, והמערער 2 לסך של 401 ש"ח. בית הדין קבע כי סכומים אלה מתקזזים כנגד חלף ההודעה המוקדמת שחבו המערערים 1 ו- 2.

ב.                             מענק שנתי - בית הדין הפנה לכך שחישוב המענק השנתי הקבוע בצו ההרחבה מושפע ממעמדו של העובד כ'עובד חודשי קבוע', 'עובד עונתי חודשי' ו- 'עובד יומי', ולכך שהמערערים כלל לא ערכו בתצהירים או בסיכומים את תחשיב הזכאות לפי החלופה המתאימה וכי בית הדין לא יעשה את מלאכתם בכימות הרכיב. גם במקרה זה הפנה בית הדין לתחשיבי המשיבה אודות זכאות המערערים לרכיב זה היה וידחו יתר טענותיה: המערער 1 - 1,032 ש"ח; המערער 2 - 1,050 ש"ח; המערער 3 - 184 ש"ח; המערער 4 - 188 ש"ח; המערער 5 - 164 ש"ח; המערער 6 - 172 ש"ח; המערער 7 - 196 ש"ח; המערער 8 - 196 ש"ח. גם לגבי סכומים אלה קבע בית הדין כי הם מתקזזים כנגד חלף ההודעה המוקדמת.

ג.                               דמי כלכלה - בית הדין קבע כי הזכאות אינה מותנית בהוכחת ההוצאה בפועל. בית הדין דחה את טענת המשיבה לפיה יש לראות בארגזי הפירות שקיבלו המערערים מאת המשיבה כתחליף 'דמי כלכלה'. אלא שגם רכיב זה נדחה מן הטעם שהמערערים לא פרטו ולא כימתו אותו. גם במקרה זה הפנה בית הדין לתחשיבי המשיבה אודות זכאות המערערים לרכיב זה היה וידחו טענות ההגנה: המערער 1 - 1,032 ש"ח; המערער 2 - 1,050 ש"ח; המערער 3 - 184 ש"ח; המערער 4 - 188 ש"ח; המערער 5 - 164 ש"ח; המערער 6 - 172 ש"ח; המערער 7 - 196 ש"ח; המערער 8 - 196 ש"ח. גם לגבי סכומים אלה קבע בית הדין כי הם מתקזזים כנגד חלף ההודעה המוקדמת.

ד.                             תוספת משפחה - בית הדין האזורי קבע כי לפי צו ההרחבה הזכאות לתוספת זו נוגעת ל'עובד קבוע' או ל'עובד עונתי קבוע', ולכן ממילא אין המערערים 3 - 8 זכאים לתוספת. המערערים 1 ו- 2 לא התייחסו כלל בתצהיריהם למצבם המשפחתי - עובדת היותם נשואים או הורים לילדים. בית הדין קבע שלא ניתן להסתמך על רישום משנת 2005 כנשואים, משתקופת העבודה הרלוונטית קדמה למועד הרישום, ואין לדעת מתי היה שינוי במעמד המשפחתי. בכל אופן, הוסיף וקבע בית הדין כי המערערים 1 ו- 2 כלל לא כימתו רכיב תביעה זה בתצהירים או בסיכומים.

10.              נוכח התוצאה, נדחתה התביעה ולא ניתן צו להוצאות.

טענות הצדדים